מיחזור נייר בישראל הוא דוגמה מובהקת לאופן שבו תהליכים סביבתיים יכולים להשתלב ביומיום, להשפיע על הכלכלה, ולבסוף גם להשפיע על עולם העיצוב. דרך תהליך מובנה הכולל איסוף, מיון, ריסוק, ייבוש והפצה מחדש, הופכת פסולת נייר לחומר גלם שימושי. מעבר לפן הסביבתי, מיחזור נייר בישראל מהווה מנוע לצמיחה כלכלית, חינוך קהילתי ועיצוב פתרונות חדשניים החל מאריזות אקולוגיות ועד טקסטורות נייר ייחודיות.
תהליך המיחזור בישראל
המסע של הנייר מתחיל כבר בבית או במשרד, כאשר הוא מושלך לפח הכחול. משם, הוא נאסף ומועבר למרכזי מיון המפרידים בין סוגי נייר: נייר לבן, קרטון ועיתונים. לאחר מכן מרסקים אותו עד שהוא נהפך לעיסה ואז הוא עובר תהליך של סינון, הלבנה, ייבוש ודחיסה. בסוף התהליך מתקבל גליל נייר חדש, המשמש לייצור מוצרי נייר חדשים. רבים מהם משמשים לתחום האריזות והעיצוב האקולוגי.
למיחזור נייר בישראל יתרונות רבים. כל טון ממוחזר חוסך כ־17 עצים, 26,000 ליטר מים, 4,100 קוט"ש אנרגיה וכ־27 ק"ג של זיהום אוויר. ההשפעה הסביבתית ברורה, אך גם הכלכלה מרוויחה: מיחזור יוצר מקומות עבודה, מפחית ייבוא חומרי גלם ותורם ליכולת של עסקים לעמוד בסטנדרטים סביבתיים עולמיים – יתרון תדמיתי מובהק בעולמות השיווק והעיצוב התעשייתי. קרנות שונות כמו קרן ג'נריישן משקיעות בחברות מובילות שונות שעוסקות במיחזור נייר בארץ.
אתגרים והתקדמות
לצד ההצלחות, קיימים גם קשיים: נייר מזוהם לא ניתן למחזור, וסיבי נייר נחלשים בכל מחזור. אתגר מרכזי נוסף הוא היעדר מודעות ציבורית והרגלי הפרדה נמוכים. רבים מהישראלים אינם מקפידים להשליך נייר לפחים המתאימים, מה שפוגע באיכות ובכמות החומר הגלם הזמין. גם המערכת הלוגיסטית בישראל עדיין יקרה יחסית, במיוחד בפריפריה.
עם זאת, נראה שחלה עלייה קבועה בהיקפי מיחזור נייר בישראל: מ־310 אלף טון ב־2020, דרך 325 אלף ב־2021 ועד 340 אלף טון ב־2022 – המהווים 76% מיעדי המיחזור הלאומיים. הסיבות לכך רבות: הגידול בצריכה מקוונת הגביר את צריכת האריזות, הוגדלה פריסת מתקני האיסוף, והאכיפה הוגברה. קרן ג'נריישן וקרנות נוספות משקיעות בחברות שעוסקות בתחום המיחזור והופכות את התהליך ליעיל ואטרקטיבי יותר כלכלית. בזכות כך תהליך המיחזור נגיש יותר מאי פעם.
המגזר הביתי מול המגזר העסקי
בישראל קיים פער ברור: כ־85% מהנייר במגזר העסקי ממוחזר, לעומת כ־45% בלבד במגזר הביתי. עסקים נדרשים לעמוד בתקנות וחוסכים כסף באמצעות מיחזור, בעוד שתמריצים למגזר הביתי דלים. לכך מצטרפים אתגרי לוגיסטיקה – בבנייני מגורים קשה לאסוף ולמיין כמויות קטנות ומגוונות של פסולת. רשויות מצליחות שילבו מודלים חדשניים: תמריצים לשכונות מצטיינות, חינוך סביבתי מוקדם ואפילו עיצוב מחדש של פחי האיסוף כך שיתאימו למרחבים האורבניים באופן מושך ואסתטי.
אחת הבעיות הבולטות במיחזור נייר בישראל היא הפער בין החקיקה המתקדמת ליישום בפועל. חוק האריזות (2011) וחוק הפסולת האלקטרונית (2014) אומנם קיימים, אך אינם נאכפים באופן אחיד. כמו כן, מדיניות התמריצים לוקה בחסר. במדינות רבות בעולם הונהגו שיטות כמו Pay As You Throw – תשלום לפי משקל האשפה, או תגמול כספי להפרדה נאותה. בישראל עדיין אין פריסה רחבה של מודלים אלו, למרות הצלחתם המוכחת. עם זאת, המגזר הפרטי מצביע על כיוון חדש – שיתוף פעולה חוצה מגזרים, המשפר את המצב גם ללא רגולציה כבדה.
אלמנט חשוב שיכול לתת דחיפה נוספת לתחום המיחזור בארץ הוא אומנות אקולוגית. עיצוב רהיטים וחפצים מעיסת נייר הפך בשנים האחרונות לטרנד הולך ומתחזק בעולם העיצוב האקולוגי. מעצבים רבים בוחרים לעבוד עם עיסת נייר כחומר גלם מרכזי ליצירת פריטים כמו ספספלים, כיסאות, אהילים, שולחנות ואף חפצי נוי דקורטיביים. החומר הגמיש והקל מאפשר יצירה חופשית של צורות אורגניות, שילוב טקסטורות מעניינות, והתאמה אישית לכל חלל. מעבר לאסתטיקה, יש לעיצוב זה ערך סביבתי מובהק – עיסת הנייר מגיעה לרוב מתהליך מיחזור, וכך תורמת להפחתת פסולת ולחיזוק כלכלה מעגלית. התוצאה היא עיצוב מקיים, ייחודי וידידותי לסביבה, שמשלב יצירתיות עם מודעות אקולוגית.
מבט בינלאומי
כאשר משווים את ישראל למדינות אחרות, ניכר כי יש עוד לאן לשאוף. מדינות כמו גרמניה ואוסטריה ממחזרות למעלה מ־85% מהנייר. ישראל, לעומת זאת, עדיין אינה מגיעה ל־80%. מה נדרש? ראשית, מערכת פיקדון לאריזות נייר כפי שנהוג במדינות סקנדינביה. שנית, חינוך סביבתי מוקדם בדומה ליפן. שלישית, אימוץ טכנולוגיות מתקדמות לאיסוף ומיון כפי שמקובל בדרום קוריאה.
כמו כן, חיבור טוב יותר בין יזמים, משרדי ממשלה ומשקיעים יוכל להניע יוזמות חדשניות בתחום. בישראל כבר קיימות חברות הזנק שמפתחות חומרים ממוחזרים לצרכים עיצוביים, החל מאריזות ועד ריהוט אקולוגי. עידוד השוק המקומי לרכוש תוצרים ממוחזרים יהפוך את השרשרת הסביבתית למעגלית ושלמה.
סיכום
בסופו של דבר, מיחזור נייר בישראל איננו רק פעולה סביבתית, אלא תהליך בעל ערך חינוכי, כלכלי ועיצובי. שילוב נכון של רגולציה, חדשנות והשקעות פיננסיות יכולים להפוך את ישראל למובילה בתחום. כאשר תעשיית המיחזור משתלבת גם בעולמות העיצוב, נוצרת הזדמנות אמיתית לחדשנות ירוקה, שמשפיעה על כל תחומי החיים, מהסביבה ועד לאסתטיקה של מוצרי היום־יום.
